לפני 100 שנים, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, העולם עבר טלטלות משמעותיות: פוליטיות, חברתיות, כלכליות.
בית הספר של אותם ימים החל להכשיר ילדים ונערים לעבודה בתעשיות המתפתחות בקצב מדהים, הדגש בהכשרה הזאת היה על משמעת וצייתנות.
50 שנים מאוחר יותר עם ההתפתחות הטכנולוגית וניצני תחילתה של מהפכת המידע חלו שינויים גם באופיו של בית הספר. מי שזוכר את סאמרהיל של א.ס. ניל, מי שמכיר את ההגות החינוכית של מריה מונטסורי מבין שבית הספר בפרט והחינוך בכלל עברו מהפך.
הדרישה היתה ללמידה קונסטרוקטיביסטית יותר כזאת שבונה ידע, הפיכת העולם לכפר גלובלי הצריכה למידה של מיומנויות תקשורת, שליטה במידע ועוד.
היום בית הספר נמצא בעיצומה של מהפכת המידע, הלמידה בבית הספר שואפת להיות יותר מותאמת אישית ועדיין המשימה של הכנת התלמידים לעולם עתידי לא ידוע תוך שמירה על ערכי יסוד ורווחתם הנפשית – היא עדיין משימה קשה להשגה.
אז איך באמת ניתן לעשות את המעבר הזה בין בית הספר הנוכחי לזה העתידני?
ראשית – בהדרגה.
בלי מהפכות מוגזמות שיוצרות אנטגוניזם ורתיעה.
צריך להטמיע חדשנות בהדרגה.
צריך להוסיף פרוייקטים למינון ה PBL ולבסס עליהם התנסויות בחשיבה ביקורתית, יצירתיות בביצוע, ועצמאות.
חשוב לעדכן את כל נושא הפיתוח המקצועי של מורים ולעודד ולתגמל מורים שיאמצו גישות חדשניות. לא רק טכנולוגית אלא גם גישות לפיתוח כישורים רגשיים וחברתיים של ילדים.
כמובן שיש להשקיע משאבים בפיתוח סביבות למידה עדכניות כאלה שיאפשרו למידת חקר ולבסס את ההערכה על משוב מתמשך, כזה שיעצב את המשך תהליכי ההוראה למידה.
והדבר אולי הכי חשוב: לאפשר גמישות של המערכת!
לתת למנהלים אוטונומיה בית ספרית, לאפשר מסלולי למידה מגוונים ומותאמים אישית, וליצור שיתופי פעולה עם האקדמיה ועם התעשיה הטכנולוגית והלא טכנולוגית.
ג'ון הולט יליד שנות ה- 20 של המאה הקודמת כתב:
"הילד הוא סקרן. הוא רוצה להבין את ההיגיון בדברים, לגלות איך דברים עובדים, לפתח מיומנות ושליטה על עצמו ועל הסביבה שלו, ולעשות מה שהוא רואה אחרים עושים.
הוא פתוח, חד הבחנה ומנסה דברים. הוא לא רק צופה בעולם סביבו. הוא לא סוגר את עצמו מפני העולם המוזר והמסובך שמסביבו, אלא טועם אותו, נוגע בו, שוקל אותו, מעקם אותו, שובר אותו.
כדי לגלות איך עובדת המציאות, הוא עובד עליה. הוא נועז, הוא לא מפחד לעשות טעויות. הוא סבלני.
הוא יכול לסבול כמויות יוצאות דופן של חוסר וודאות, בלבול, בערות ומתח… בית ספר הוא לא מקום שנותן הרבה זמן, או הזדמנות, או תגמול, לסוג כזה של חשיבה ולמידה."
מתוך כיצד לומדים ילדים – ג'ון הולט
האם אנחנו מלמדים, מחנכים או מקלקלים?
留言